במשך שנים רבות, היה נהוג לקיים את טקס ההכתרה של הראשון לציון בישיבת "בעלי בתים" - ישיבת הקהילה הספרדית בירושלים. ישיבה זו שימשה כמוסד התורני המרכזי של הקהילה הספרדית, ששכן בעיר העתיקה (כיום סמוך לרחוב משגב לדך).

מאוחר יותר, כאשר רבי יעקב שאול אלישר ז"ל מונה לראשון לציון בשנת תרמ"ב (1882), הוחלט להעביר את הטקס לבית הכנסת הגדול "בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי".

הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה החשיבות והמרכזיות הגוברת של בית כנסת זה, אשר הפך אז לבית התפילה המרכזי של יהדות ספרד בירושלים. בית הכנסת היה מרווח ומפואר יותר, וכך הפך למקום הטבעי לקיום טקס ההכתרה.

מאז, התקיימה טקס הכתרתו של כל ראשון לציון בבית הכנסת הזה, בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי. כל הקהילה הספרדית בירושלים הייתה מתאספת שם לטקס מפואר זה, שנחגג בהדר רב.

התואר "ראשון לציון" הוא עתיק מאוד ומושרש עמוק בהיסטוריה. יש האומרים שמקורותיו כבר מימיו של רבי יהודה החסיד (רבי יהודה מברצלונה), מחבר ספר הסמג, או אף קודם לכן. עם זאת, השימוש הראשון הידוע בתואר באופן רשמי, הקשור להנהגה תורנית לכלל העם, היה אצל רבי שמואל סלנט ז"ל, המנהיג הידוע של הקהילה היהודית בירושלים.

עם הזמן, תואר זה עבר בהדרגה לראש הקהילה הספרדית בירושלים, ומאותו רגע ואילך, כל מנהיג הקהילה הספרדית קיבל תואר זה. בהמשך, תואר זה נקשר לרבנות הראשית של הקהילה הספרדית, וכך הראשון לציון הפך לראש התורה וההלכה של כל ישראל, ובמיוחד בירושלים עיר הקודש.

הראשון לציון תמיד היה מורה דרך רוחני, מקובל על כולם, מוכר בחוכמתו, בחסידותו ובסמכותו. כל בית יהודי בירושלים, ובארץ ישראל כולה, ראה בו את הדמות הרוחנית המרכזית. השפעתו הגיעה לא רק לקהילות הספרדים אלא גם לקהילות האשכנזיות, אשר כיבדו והעריצו את ידיעותיו התורניות ומנהיגותו.

כאשר מונה הרב אברהם גאגין ז"ל לתפקיד הראשון לציון, הוא הוכר רשמית על ידי הממשלה העות'מאנית כמנהיג הרוחני הרשמי של כל יהודי ירושלים. דבר זה העניק לו גם הכרה פוליטית ומשפטית. מאוחר יותר, כיהן גם הרב יעקב שאול אלישר כראשון לציון והוכר על ידי השלטונות העות'מאניים כמנהיג היהודי הרשמי.

עם הקמת הרבנות הראשית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, הפך תפקיד הראשון לציון לתואר הרשמי של הרב הראשי הספרדי לישראל. לפיכך, תמיד ישנם שני רבנים ראשיים לישראל - אחד ספרדי, הראשון לציון ואחד אשכנזי. יחד, הם מנהיגים את הרבנות הראשית ומייצגים את התורה וההלכה עבור העם היהודי בארץ ישראל.

הראשון לציון משמש כראש מועצת הרבנים הספרדיים בירושלים. במשך שנים רבות, תפקיד זה נועד למלא גדולי התורה, ששמם זורח בתפארת והותיר אחריהם מורשת של קדושה, מנהיגות ותורה.

על פי מנהג עתיק, שעבר מדור לדור, חגגה הקהילה היהודית בירושלים יום מיוחד לכבודו של הראשון לציון. זה היה חג גדול בירושלים. כל רבני העיר, יחד עם ראשי הישיבות ומנהיגי הקהילה, היו מתאספים בביתו של הראשון לציון כדי לכבדו.

במרכז הטקס, היה הראשון לציון עולה לבמה יפהפייה ונשא נאום בפני הקהל. בדבריו, הוא הביע תודה לה' על שהעניק לו את הזכות לשרת בתפקיד קדוש זה, והוא גם היה מברך את עם ישראל. נאומו היה מלא בתורות תורניות והדרכה מוסרית, מעודדים את הקהילה בעבודת ה'.